ספר ממש לא חדש. יצא לי לקרוא אותו שוב כעת ואני ממליץ עליו לכל מי שאוהב רומן היסטורי והפעם, על גדול ציירי ספרד – פראנסיסקו גויה. ליון פויכטוואנגר, אמן הרומן ההיסטורי המרתק, הצבעוני, שב בגויא לתחום האהוב עליו ומגולל בלשון קולחת, מלאת-חיות, את סיפור חמש מתוך 82 שנותיו של אחד מגדולי הגאונים שידע העולם – הצייר הספרדי פרנסיסקו גויא (1746-1828); חמש השנים בהן התפתח מצייר חצר חסר חשיבות, לאמן אמיתי, סוער ומרדן, שמעולם לא היסס מלהביע בציוריו מחאה ולהשתמש בהם כבסאטירה, ואשר שינה את תולדות הציור – שנים רבות לפני הולדתו ה"רשמית" של האימפרסיוניזם. גויא היא הגדולה בהצלחותיו של ליון פויכטוואנגר מאז היהודי זיס. הרומן, המשלב בעט אמן מציאות ודמיון, תורגם לעשרים וארבע שפות והופץ במיליוני עותקים. חצר המלוכה הספרדית היא רקע לרומן חברתי-פוליטי תוסס: המלך קארלוס הרביעי, המטומטם והקרנן; רעייתו הנואפת, המלכה מאריה-לואיזה; מאהבה, דון מנואל גודוי, "נסיך השלום", שעלה לגדולה במיטת המלכה המכוערת; ולצידם, ובתוכם – מצייר אותם, מחמיא להם, מתעב אותם ובז להם – גויא, המנהל פרשת אהבים סוערת עם דונה קאיטנה, הדוכסית לבית אלבא; פרשת אהבים שהניבה את תמונות ה"מאחה" הנפלאות. פויכטוואנגר כתב רומן מופת על מצוקת האמן בכל הזמנים; על מאבקו להישרד בסבך התככים הפוליטיים והדתיים ועם זאת לשמור על יושרו האמנותי.
