סיכום הטיול
שייט על הסיין + פריז
בהדרכת גב' קלייר בלס וד"ר אפי זיו
13.10.19 – 20.10.19
יום מס 1 – יום ראשון, 13.10.19
טסנו בצהרים, במטוס מלא של חברת גורדון לפריז. משם נסענו באוטובוס לעיירה לס אנדליס, אל הספינה, ארוזה, אליה הגענו בשעות הערב. עברנו חוויות מסעירות עם הנהג המסור שלנו שהסתבך בכיוונים אל הספינה, אך בסופו של דבר הגענו ואנשי צוות הספינה שהמתינו לנו קיבלנו אותנו בסבר פנים יפות. בזמן שהמזוודות פוזרו בחדרים המרווחים, אכלנו את ארוחת הערב הראשונה בספינה. הארוחה הייתה טעימה להפליא, התפזרנו איש איש לחדרו ללינת לילה.
יום מס 2 – יום שני, 14.10.19
לאחר ארוחת הבקר נסענו לעיירה הציורית אטרטה אשר נופיה וצוקיה שימשו השראה ותפאורה לציירים רבים, בהם קורבה, מונה ואחרים. שוטטנו ברחובות, חלק טיפסו על הצוקים וחזרנו משם לספינה. לאחר ארוחת הצהרים נסענו אל העיר הונפלר. לפני הגעתנו אל העיר חצינו את הסיין את גשר המיתרים – גשר נורמנדי – הארוך – 2134 מטר, והגבוה – 230 מטר והתפעלנו כמובן. טיילנו בעיר עם המדריכה פולי, שמענו את סיפורה של העיר ולמדנו על היותה ערש האימפרסיוניזם. בזמן החופשי שוטטנו ברחובות על בתי הקפה האלגנטיים, צפינו במזחים הרבים – העתיקים והחדישים. לצערנו החל גשם שוטף ונאלצנו לרוץ אל האוטובוס, חזרנו לקראת ערב לספינה.
יום מס. 3 – יום שלישי, 15.10.19
לאחר ארוחת הבקר התכנסנו בלובי למפגש הכרות עם אנשי הקבוצה. כל אחד סיפר מעט על עצמו ונוכחנו לדעת כי אנחנו חבורה מרתקת של אנשים מכל קצווי הארץ ומקשת רחבה של מקצועות ועיסוקים.
לאחר ארוחת הצהרים ירדנו לסיור מודרך לעיר רואן. התחלנו בכיכר השוק בו הועלתה על המוקד הקדושה של צרפת – ז'אן ד'ארק ושמענו את סיפורה. נכנסנו לכנסייה המודרנית על שמה וראינו את הויטראגים מהמאה ה-12 שניצלו מכנסייה אחרת. בדרך אל מרכז העיר, הלכנו לראות את בית המשפט המרשים של רואן, שהוא המבנה הגותי האזרחי הגדול ביותר בצרפת, והוא נמצא ב…רחוב היהודים (RUE DES JUIFS). אכן, בשנת 1976 גילו במקום שרידים של ישיבה שהייתה שם טרם גירושם של היהודים מצרפת בשנת 1306. המשכנו אל השעון האסטרונומי הדו צדדי וקינחנו עם הקתדראלה המפורסמת, אותה צייר מונה כמה וכמה פעמים, וחזרנו אל הספינה לארוחת הערב.
יום מס 4 – יום רביעי, 16.10.19
בבקר שמענו הרצאה של קלייר על האימפרסיוניזם. ההרצאה לוותה במצגת מרתקת, הכרנו את האישים הראשיים ואת מהותה של הטכניקה האימפרסיוניסטית. כך התכוננו להמשך הטיול ברואן ובג'יברני למחרת. חלק מהקבוצה ירדו לסיור עצמאי בעיר רואן.
לאחר ארוחת הצהרים, נסענו אל המוזיאון לאמנויות יפות וסיירנו בו סיור ממצה, בהדרכתו של אפי אשר, מסיבות אישיות, הגיע רק היום אל הספינה. ראינו יצירות מופת מתקופות שונות ולמדנו, יסודות ראשונים, כיצד להתבונן ביצירת אמנות.
יום מס 5 – יום חמישי, 17.10.19
היום הוא יומו של קלוד מונה. מיד בבוקר נסענו אל ביתו. בקרנו בביתו הגדול, בגנים המטופחים להפליא, עלינו על הגשר היפני המפורסם, הידוע כל כך מציוריו והשקפנו על פרחי המים, הנופרים, הערבה הבוכייה, חבצלות המים ועוד סוגים רבים. נכנסנו אל הסטודיו הענק שלו, אשר משמש כיום כחנות מזכרות גדולה, גם שם נהנינו. יצאנו מהמתחם והלכנו לאורך הרחוב הראשי של העיירה עד לכנסיה אשר מאחוריה נמצא הקבר המשפחתי של מונה, אשתו השנייה אליס, בניו וחלק מילדיה של אליס. הלכנו אל האוטובוס וחזרנו לספינה, אשר מיד הפליגה לכיוון פריז.
אחר הצהרים שמענו הרצאה של אפי בנושא "מהי איקונוגרפיה". הייתה זו הכנה נאותה לסיורים במוזיאונים של פריז העומדים בפנינו. הספינה החלה בהפלגה על העיר פריז.
יום מס 6– יום ששי, 18.10.19
את הבקר הקדשנו היום לביקור בעיירה אובר סור אואז, שם בילה ואן גוך את 70 הימים האחרונים לחייו והספיק לצייר שם כ-80 ציורים. ביקרנו בטירת אוברס שם ראינו תערוכת מולטימדיה מרשימה ביותר על תולדות האימפרסיוניזם ועל האמנים שפעלו בעיירה. משם המשכנו לסייר בעיירה וראינו את הבית בו מת הצייר, את בניין העיריה ואת הכנסייה אותם צייר ואן גוך בעת שהותו הקצרה בעיירה.
לאחר ארוחת הצהריים נסענו אל מוזיאון הלובר. ביקרנו באגף רישליה. התחלנו עם שתי החצרות המקורים בהם ראינו אוסף פיסול מדהים. התעכבנו ליד כמה מהם ואף הצטלמנו. עלינו אל האגף המכיל את יצירות האמנים ההולנדים והפלמים. שמענו את סיפורה של מלכת צרפת בחדר הענק בו ישנם 24 ציורים של רובנס שסיפר בתמונות את חייה, כפי שהיא רצתה שנזכור אותה. המשכנו וראינו את יאן ואן אייק, רוג'יר ואו דר ויידן, רמברנדט וורמיר ועוד. חזרנו לספינה, ערכנו קבלת שבת מרגשת והנוסעים העניקו שי לשני המדריכים. זו הזדמנות נוספת שלנו להודות על כך לקבוצה הנפלאה.
יום מס 7. יום שבת, 19.10.19
יום גדוש ביותר ציפה לנו. תחנתנו הראשונה הייתה מוזיאון האורסיי . לפני שנכנסנו אליו הספקנו לעשות סיור עם האוטובוס ולהכיר או להיזכר בפריז היפה. במשך כשעתיים סיירנו במוזיאון האורסיי שהיה פעם תחנת רכבת ועבר הסבה נפלאה למוזיאון, אחד החשובים בעולם. התעכבנו על יצירות ניאו קלאסיות של אנגרה, קבנל, בוגרו ועוד. ראינו את המעבר לריאליזם של גוסטב קורבה, אונורה דומייה ופגשנו יצירותיו של מאנה – "אולימפיה" ו"הארוחה על הדשא". עלינו לקומה החמישית אשר עברה שיפוץ יסודי בשנים האחרונות והתגלה בפנינו עולמם המופלא של האימפרסיוניסטים. הכרנו רבות מהיצירות אשר ראינו במוזיאונים שכבר ביקרנו במהלך הטיול, או בהרצאות ששמענו על הספינה.
משם נסענו אל הרובע הלטיני. עשינו שם הפסקה קלה לצהרים והלכנו אל ה"איל דלה סיטה" – האי על נהר הזיין שם התחילה פריז לפני אלפי שנים. את הנוטרדאם ראינו רק מרחוק. שמנו פעמינו אל אחת הכנסיות היפות בעולם, כנסיית סנט שאפל. התפעלנו מהקומה התחתונה והשיא היה בקומה העליונה המתנשאת עד לגובה של 17 מטר. זו הכנסייה האופיינית ביותר של הסגנון הגותי – עמודים וויטראג'ים, בלי קירות בכלל.
משם נסענו אל המוזיאון של רודן. התחלנו את הסיור בגנים, שם ראינו את "האזרחים של קלה", "שערי השאל" ועוד. עשינו שם הפסקת קפה נעימה ונכנסנו אל המבנה שהיה מלא ביצירות, רישומים ציורים של רודן.
משם נסענו אל המלון ללינת הלילה האחרונה בפריז ולאחר ההתארגנות יצאנו לארוחת ערב משותפת אחרונה לטיולנו זה.
יום מס 8 – יום ראשון, 20.10.19
יצאנו בבקר באוטובוס למגדל אייפל והמשכנו לגני טיולרי, שם טיילנו בגשם והכרנו כמה פסלים מתוך עשרות הפסלים המפוזרים בגנים. חצינו את כיכר קונקורד אל עבר כנסיית המדלן, נכנסנו אליה והתפעלנו מהמבנה הניאו-קלאסי המרשים מאד. זכינו לשמוע מוזיקה שנוגנה באורגן הכנסייה בטרם התחילה מיסת יום ראשון.
גולת הכותרת של היום הייתה הפתעה עבור כולם – סיור מודרך, יסודי וממצה בבניין האופרה של גרנייה, במרכז העיר. עברנו מאולם לאולם, שמענו על הקמת המבנה, נכנסנו לאולם המרשים עם הריפוד האדום וראינו את הבמה הענקית. אין ספק שהיה זה אחד משיאי הטיול.
הספקנו, ממש לפני הנסיעה אל שדה התעופה, לנשום את האוויר המיוחד של השדרות המפורסמות ביותר בעולם – השאנז אליזה, וההנאה הייתה גדולה, למרות מזג האוויר הסגרירי. משם נסענו אל שדה התעופה לטיסתנו הבייתה.
כך הסתיים לו טיול נפלא בו שילבנו נופש, שייט, עיירות קסומות, אמנות, תרבות והנאה. היה זה טיול ממצה של תקופת האימפרסיוניזם ואנו משוכנעים כי כל אנשי הקבוצה מכירים כעת טוב יותר את התפתחות האמנות של המאה ה-19.
תודה לכולם ולהתראות בטיולים הבאים.
בהערכה רבה ובתודה
גב' קלייר בלס ד"ר אפי זיו
נ.ב.
הבטחנו להזכיר את הספרים שדובר עליהם בטיול , בבקשה
רוס קינג, משפט פריס
מחבר הספרים – מיכאלאנג'לו ותקרת האפיפיור והכיפה של ברונלסקי, יוצא עכשיו בספר חדש ומסעיר – משפט פריס. הספר החדש מגולל בפני הקורא את חייה התוססים של פריס במאה ה – 19. גדולי האמנים של המחצית השנייה של המאה מתוארים על שלל האנקדוטות בחייהם האישיים והמקצועיים. סיפורן של יצירות האמנות המפורסמות ביותר , מתוארות בשפתו הקולחת והמרתקת של רוס קינג. הספר מתרכז בשנים המעצבות של האמנות בפריס, משנת 1863 שבה נחשפה "ארוחת הבוקר" של מאנה, עד שנת 1874, השנה בה נערכה התערוכה הראשונה (מתוך שמונה) של קבוצת האימפרסיוניסטים. בד בבד עם האירועים הפוליטיים הרי הגורל עבור צרפת בכלל ופריס בפרט חיים האמנים ויוצרים את היצירות הנשגבות של המאה ה-19. הספר נקרא בנשימה עצורה עד לפרק האחרון. תרגמו מאנגלית יותם פלדמן ונעמי כרמל, עריכה מדעית ד"ר שרה לוטן, הוצאת דביר. חובה לכל שוחרי האמנות ואוהבי עיר האורות
הכיפה של ברונלסקי, רוס קינג
לקראת המלצתי הבאה על ספרו החדש של רוס קינג, שמתי לב שלא המלצתי על ספרו הקודם, שיצא לאור בארץ כבר בשנת 2003 והנקרא – הכיפה של ברונלסקי. הספר פורש יריעה רחבה ומרתקת על אדריכל הרנסנס עצמו, על פירנצה של תחילת המאה ה-15 ועל בנייתה של הכיפה האדירה של הדואומו בפירנצה. הכיפה, המתנשאת לגובה של מעל 100 מטר הייתה פרויקט הנדסי שאך ורק ברונלסקי העז ליטול עצמו. העז וניצח בגדול. אין זה ספר טכני, זהו למעשה רומן סוחף על חייו של האיש אשר ראו בו הוזה בתחילה ולבסוף הסכימו כולם כי היה אחד מגאוני האנושות. מרתק, מומלץ יצא לאור ע"י הוצאת דביר, בשנת 2003, , תרגום: רוני רייך
מיכאלאנג'לו והתקרה של האפיפיור, רוס קינג
הספר אינו חדש והתחוור לי רק לאחרונה , כי רבים לא מכירים אותו ולכן אני מביא אותו בפניכם, לא כהמלצה אלא כחובה ! לכל מי שאוהב אמנות, היסטוריה וסיפורים אישיים על האמנים. רוס קינג, חוקר אמנות במקצועו, כותב בצורה מרתקת את סיפור ארבע השנים בהם מבלה מיכאלאנג'לו על פיגום בתקרת הקפלה הסיסטינית. הסופר מצייר תמונה נהדרת של חיי היום יום על הפיגום מצד אחד ועל תהפוכות הפוליטיקה ברומא של תחילת המאה השש-עשרה, יחד עם מערכת יחסיו של מיכאלאנג'לו עם האפיפיור, אמנים אחרים וייסוריו לקראת סיום העבודה שעליה אמר וזארי – " אין עוד שום יצירה שתשווה לה, וגם לא תוכל להיות". אין צורך לומר כי מי שעדיין לא קרא את הספר – שירוץ לקרוא אותו מיד.
הגבירה וחד הקרן – טרייסי שבליה
בטיול האמנות לפריז ביקרנו כמובן במוזיאון קלוני – המוזיאון הלאומי לימי הביניים. שם, באולם מרשים במיוחד, תלויים 6 שטיחי קיר מדהימים ביופיים המספרים על חמשת החושים ומתארים גבירה עם חד קרן. כדי להבין את הנושא, הטכניקה, הרעיון והנושא בכללו מצאתי לנכון להמליץ כאן בחום על ספרה של טרייסי שבליה – הגבירה וחד הקרן. כמו בשאר הספרים שלה, העוסקים ביצירות אמנות, שוזרת המחברת עובדות היסטוריות חשובות ומרתקות בספור עלילה. טכניקה זו מסייעת לקורא לקרוא בשקיקה את הספר וללמוד פרק חשוב בתולדות האמנות. זו בוודאי דרך יחידה לשוחר האמנות שלא יתחיל לנבור כעת במאמרים ובספרים מקצועיים העלולים שלא לעניין אותו. אני ממליץ מאד על הספר שיצא בשנת 2003 בהוצאת כנרת בית הוצאה לאור. ההנאה מובטחת.
הציור האחרון של ואן גוך, אליסון ריצ'מן
קיץ, 1890. וינסנט ואן גוך מגיע לאוֹבֶר-סוּר-אוּאָז, כפר צרפתי פסטורלי המושך אליו אמנים עירוניים. שם יבלה הצייר את הקיץ האחרון בחייו, תחת טיפולו של ד"ר גאשה – רופא הומיאופתי, צייר חובב ואספן אמנות. ואן גוך יצייר באותם ימים יותר מ-70 ציורים, שניים מהם דיוקנאות של מרגריט, בתו בת העשרים של ד"ר גאשה, המטפלת באביה ובאחיה מאז מות אמה. בזמן שילכוד את דמותה של מרגריט ואת הגנים שהיא מטפחת ויעבירם אל הקנבס, ילכוד ואן גוך גם את לבה. בשילוב מתוחכם בין רומן היסטורי לסיפור אהבה, הציור האחרון של ואן גוך מתאר את החודשים האחרונים בחייו של וינסנט ואן גוך ואת מערכת היחסים הטרגית בין צעירה מלאת תקווה לאמן על סף ייאוש. *** אליסון ריצ'מן היא סופרת אמריקאית מצליחה. הרומנים שלה תורגמו עד כה לחמש-עשרה שפות והיא זכתה להכרה בארצה ובעולם. ספריה גן המכתבים, אהבה אבודה, שעות הקטיפה ודמעות של אהבה זכו בארץ להצלחה מסחררת.
.
סודות אלי האולימפוס, ד"ר אפי זיו
המיתולוגיה היוונית עדיין מרתקת קוראים רבים ברחבי העולם, ונוכחת בכל תחומי החיים. אך אף אם נדמה שאנו בקיאים בה, יש עוד שלל סיפורים ודמויות שרק מעטים מכירים. ספרו של דר, אפי זיו מתחקה אחר פולחני האלים ומקורם, מספר את הרפתקאותיהם ומציג את היחסים ביניהם, ואת אלה שבינם לבין דמויות אחרות במיתולוגיה.
תמצאו בו מידע מקיף וממצה על כל אחד מהאלים. אין עוד צורך לחפש בנפרד ולדלות את הסיפורים, התפקידים והתכונות של כל אל מספרים וממקורות שונים – כולם מרוכזים בצורה מסודרת ונוחה. וגם: תמצאו בו מאות יצירות אמנות מרהיבות שנוצרו בהשראת המיתולוגיה. בספר מפורטים הכללים הפשוטים שעל פיהם תוכלו לזהות את הדמויות ואת הסיפור המיתולוגי עצמו בתוך היצירה.
הצופן הנוצרי באמנות, ד"ר אפי זיו
"הצופן הנוצרי באמנות" הינו ספר חדש הסוקר את התפתחות האמנות הנוצרית והכוללת כמובן יצירות על התנ"ך. תוך כדי הצגת הדמויות החשובות ותיאורן ביצירות האמנות.
בשפה קולחת וברורה מתאר הספר את האירועים והדמויות מהיבט אחד ויחיד – יצירות האמנות העוסקות בהם. בספר כללים פשוטים אשר על פיהם אפשר ללמוד לזהות את הדמויות ואת הסיפור בכל יצירה העוסקת בנושא.
הספר ערוך לפי נושאים, עם אינדקס אטריבוטים, ובו למעלה מ-600 תמונות.
חמניות – ספר חדש
חמניות שראמי בונדריק. תרגמה מאנגלית: מרב זקס-פורטל. הוצאת ידיעות ספרים, 399 עמ', 88 שקלים ספרה הראשון של שראמי בונדריק, פרופסור להיסטוריה של האמנות מפלורידה. הספר מגולל את סיפור אהבתם הבדיוני של ואן גוך הצייר וראשל הזונה תוך שילוב פרטים ביוגראפיים ואמנותיים מחייו של הצייר לצד עובדות היסטוריות וגיאוגרפיות על צרפת של סוף המאה ה-19, הכול תוך צלילה אל נבכי רומנטיקה מתוקה, וכך השנים האחרונות בחייו של ואן גוך הופכות לפקעת רגשנית המאבדת עצמה לדעת. הסיפור האמיתי אינו ידוע אך הזונה, כמו ואן גוך, היא דמות היסטורית. הסברה הרווחת היא כי בארל שבצרפת של 1888 העניק ואן גוך לזונה מקומית את תנוך אוזנו השמאלית. זונה זו, לפי מקורות שונים, נקראה ראשל, בין אם היה זה שמה האמיתי ובין אם כינוי. מעבר לכך לא ידוע מי היא אותה זונה ומה היה טיב יחסיה עם הצייר ההולנדי. ראשל של "חמניות" היא זונה יתומה שנקלעה אל עולם הפריצות בעל כורחה והיא ממלאת תפקיד מרכזי בחייו של ואן גוך המתקרבים אל קיצם. ואן גוך עצמו מתהלך בספר כשהוא מוכתם בצבע, ריח הטרפנטין אופף את ביתו והוא מתמקם בנוחות בכיסא האמן המיוסר, קורבן החברה, נשען לאחור ומפריח טבעות עשן ממקטרתו. הוא מצייר ללא הפסקה, כספו אוזל וציוריו לא נמכרים. מצבו הנפשי מידרדר, ההתקפים באים והולכים. הוא נע בין ציור לשיגעון וכך גם מערכת היחסים שלו עם ראשל, שמתעצבת בהתאם לתנועות המכחול והנפש (שלו, כמובן). התקפי הטירוף שבים וקוטעים את היחסים, הציור חוזר ומאחה אותם. זרים ומנודים, מתקרבים ראשל וואן גוך לנוכח מבטיה הלועגים של החברה הבורגנית. ראשל מתבוננת בציור החמניות – שחוזרות שוב ושוב לאורך הספר – ומבינה שאינה מכירה את ואן גוך באמת. היא מכירה את גופו, לפרקים את מחשבותיו, אך לא את נפשו – זו שייכת לציורים, מצויה בהם פיסות-פיסות. "ההשתוקקות" של ראשל לגעת בציורים מיתרגמת ברומן באופן בנאלי לרצון לגעת בגוף ולהיפך: איום על אהבה זו מתגלם בדמות הצייר הצרפתי פול גוגן. גוגן, בן תקופתו של ואן גוך, שמגיע להתגורר עמו בבית הצהוב שבארל, במסגרת חזונו של ואן גוך להקים מושבת אמנים בדרום צרפת. גוגן של "חמניות" מבטא תמצית מזוקקת של רוע .התקף האוזן המפורסם. מנגד, ואן גוך מתואר לא כמשוגע אלא כחסר ישע – "זה מה שקרה לך, זה לא מי שאתה", אומרת לו ראשל
