פסלו של זאוס במקדש באולימפיה היה עשוי מזהב ושנהב והתנשא לגובה של כ-13 מטר. הפסל ייצג את ראש האלים בשיא הדרו. הוא נראה יושב על כס מלכות, מחזיק בידו השמאלית שרביט ובראשו עיט או נשר, אחד מסימני הזיהוי שלו, עליו יובאו פרטים בהמשך הפרק, ועל ידו הימנית עומדת אלת הניצחון, ניקה (בדומה לידה השמאלית של אתנה בפרתנון שבאתונה).
על ראשו התנוסס כתר של עלי זית. הדמות המלכותית והמרשימה הגיעה עד לתקרה ויציעי עץ מיוחדים נבנו מעל הקומות העליונות בצדדים, כדי לאפשר למבקרים להתבונן בפסל מקרוב. על הרצפה, ליד בסיס הפסל, היה ממוקם אגן מלא בשמן זית, שנועד לספק לחות קבועה לאוויר, שתשמר את השנהב ותמנע את ייבושו.
השמן גם החזיר את אור השמש שחדר מבעד לפתח הכניסה, אל פניו של זאוס – כך נוצרה תאורה מיוחדת באולם החשוך, נטול החלונות. ליצירת הגוף השתמש הפסל, פיידיאס, בלוחות שנהב ואת הבגדים עשה מזהב. נוספו לפסל קישוטים של אבני חן, כסף, נחושת וצבעים רבים. ההמונים שהגיעו במשך מאות בשנים לאולימפיה התייחסו לפסל כפלא לא טבעי וזו הסיבה שהפסל מככב ברשימת שבעת פלאי העולם העתיק.
סופו של הפסל היה עגום ביותר. בהוראת השלטון הביזנטי הנוצרי הופסקו המשחקים באולימפיה בשנת 393 לספירה. הפסל נלקח לעיר הבירה – קונסטנטינופוליס ושם נהרס בדליקה בשנת 575 לספירה. ידוע לנו היום בצורה מדויקת כיצד נראה פסלו של זאוס, מאחר ולפסל היו העתקים מוקטנים רבים וכן נמצאו תיאורים מפורטים בכתבים שונים.
שחזור פסל זאוס באולימפיה
בדודונה, עיר בצפונה של יוון, התקיים גם כן פולחן עתיק ביותר לכבודו של זאוס. בתקופה קדומה מאד היה הפולחן בעיר זו שייך לאלת האדמה, גאיה, זאוס נטל ממנה את המקדש ואת הפולחן גם יחד. גם כאן קשור זאוס לפריון, לאדמה ולתנובת השדה – כמו האלה הקדומה. זאוס, באמצעות הגשם מפרה את האדמה, מקור המחיה היחידי של היוונים הקדמונים.
בדודונה היה אורקל, מוסד להגדת עתידות, השייך לזאוס והמקודש לו. האגדה מספרת כי בימים קדומים הגיעה לשם יונה שדיברה בשפת בני אדם והחלה לנבא עתידות. הוקם שם מקדש שהפך לאורקל. שרתו בו כוהנים מוזרים שנקראו סאלוי. הם חיו חיי נזירים, הסתגפו, לא רחצו את רגליהם מעולם, ישנו על האדמה ותפקידם היה לנבא את העתיד לכל פונה. שיטת הגדת העתידות שם הייתה מקורית ביותר. הכוהנים ניבאו את העתיד בתשובתם לפונים אליהם, על פי רשרוש עלי עץ האלון המקודש לזאוס. הייתה אמונה כי בתוך גזע העץ שוכן האל בכבודו ובעצמו. בחפירות שנערכו בדודונה נמצאו לוחות עופרת עליהן היו רשומות בקשות הפונים. כל תשובה של הכוהנים נפתחה במלים – "זאוס היה, זאוס הווה, זאוס יהיה".