סמינר אמנות ותרבות – פריז 2010
16.8.10 – 23.8.10
יום 1 – שני, 16.8.10
יצאנו בטיסת אל על מנמל בן גוריון לפריז, שם המתין לנו אפי ושמנו פעמינו אל האוטובוס הקטן אשר נהגו הסימפטי לא כל הסתדר עם המזוודות שלנו, אך לאחר תושייה שלנו הוא יצא לדרכו והגענו למלון קטן ואינטימי, ממש במרכזה של העיר, ליד האופרה. לאחר התארגנו קצרה יצאנו לכיוון מעגן הספינות הגדולות ויצאנו לשייט קסום בנהר הסיין. מזג האוויר האיר לנו פנים, ישבנו למעלה, על הסיפון, ראינו ושמענו הסברים על האתרים הנפלאים שלאורך המסלול. חזרנו מהשייט לאזור המלון לארוחת ערב טעימה ונעימה במסעדה שבשדרות האוסמן, ממש ליד המלון. עייפים מאד עלינו על משכבנו במלון, כולנו נרדמנו מיד, כמובן.
יום 2 – שלישי, 17.8.10
יצאנו בבקר אל מוזיאון הד'אורסיי באוטובוס. הגענו מוקדם והתור עבורנו, למחזיקי כרטיס המוזיאונים היה כמובן קצר ביותר. נכנסנו והתפעלנו מהמבנה המדהים שנבנה לפני יותר ממאה שנה כתחנת רכבת והוסב רק בשנת 1986 למוזיאון המכיל יצירות מרתקות ביותר של המחצית השנייה של המאה ה – 19. לרגל שיפוצים בקומה החמישית הוצגו כל היצירות של האימפרסיוניסטים, ואלה שפעלו ויצרו אחריהם, בקומת המסד – כך שאפנו בהתפעלות את מיטב היצירות הידועות. ראינו שם את "הסטודיו של האמן" ו"מקור העולם" של קורבה,"אולימפיה" ו"הסעודה על הדשא" של מאנה, "המלקטות" של מילה, ועשרות יצירות של מונה, רנואר, פיסארו, דאגה, טולוז לוטרק, סארא, ואן גוך, סזאן ועוד רבים אחרים. לאחר הפסקת קפה במוזיאון המרתק התחלנו ללכת, בגדה השמאלית ותחנתנו הראשונה הייתה כנסיית סאן ג'רמין דה פרה עם מגדל הפעמונים הרומנסקי שלה, החולש על הרובע. סיירנו בכנסייה ואת הפסקת הצהריים עשינו בכיכר בה נמצאים בתי הקפה המפורסמים באישים שישבו בהם – גם אנחנו ישבנו ב"קפה דה מאגו", ב"קפה דה פלור" ועוד כמה באזור. לאחר הפסקת הצהריים המשכנו באזור לכנסיית סאן סולפיס – השנייה בגודלה בפריז. ראינו את ההבדלים באדריכלות שבין שתי הכנסיות, הבטנו בהתפעלות על שלושת ציורי הקיר של דלקרוא, ראינו את שעון השמש המרתק שנועד לקבוע במדויק את יום השוויון כדי לחגוג את הפסחא במועד, ואת המדונה והתינוק באפסיס של הכנסייה.
מהכנסייה יצאנו אל הכיכר וראינו את המזרקה הנפלאה (שלא פעלה לצערנו) ובה ארבעת אנשי הכנסייה, כל אחד פונה לכיוון אחר. צעדנו מעט כדי להיכנס מהצד האחורי של גני לוקסמבורג כדי לחזות וליהנות מהשטח הירוק הגדול ביותר של הגדה השמאלית. ישבנו לנו בשמש (!) ושמענו את סיפור חייהן של שתי מלכות צרפת – קתרינה ומריה – שתיהן מפירנצה, ממשפחת המדיצ'י ואז הבנו מדוע ארמון לוקסמבורג כל כך דומה באופיו האדריכלי ל…פלאצו פיטי בפירנצה. טיילנו והצטלמנו ליד כמה מהמזרקות והפסלים הרבים בשטח הירוק והמקסים. משם הייתה דרך קצרה מאד אל הפנתיאון. כולנו התרשמנו מאופיו הניאו-קלאסי, מגודלו העצום, מציורי הקיר בו, מההדגמה המפעימה והלא כל כך מובנת לנו של עיקרון המטוטלת של פוקו. גולת הכותרת הייתה ה"קריפטה" ובה עשרות קברים, חלקם מפוארים של אנשי השם הקבורים שם וצרפת גומלת להם על פועלם. לאחר הפסקת קפה, נכנסנו למסעדה סמוכה ואכלנו את ארוחת הערב. משם חלק הלכו ברגל וחלק נסעו במוניות למלון.
יום 3 – רביעי, 18.8.10
יצאנו בבקר, ליום שטוף שמש וצעדנו דרך כנסיית המדלן הסמוכה אל כיכר קונקורד ומשם נכנסנו אל גני הטיולרי. בטיולנו בגנים שמענו קצת סקירה היסטורית על הכיכר, הגנים, שער הניצחון הקטן – שער הקרוסל, והגענו לרחבת הפירמידה של מוזיאון הלובר. נכנסנו די מהר אל פנים המוזיאון ועמדנו נדהמים מול גודש המבקרים והתחלנו את סיורנו הראשון במוזיאון באגף דנון. תוך שמיעת הסבריו של אפי חלפנו על פני העת העתיקה בדמותה של ויקטוריה מסמותרס וונוס ממילוס, אל תקופת הרנסנס. התחלנו עם ציורי קיר של בוטיצ'לי, ראינו את פרא אנג'ליקו, פאולו אוצ'לו, פיליפו ליפי, פרוג'ינו, רפאל וכמובן לאונרדו דה וינצ'י עם ה"מונה ליזה" המפורסמת שלו, אך גם עם יצירת המופת המסתורית שלו – "המדונה של הסלעים". באותו אולם ראינו גם את הציור הענק של ורונזה – החתונה בכפר קנה וציורים של אמני ונציה האחרים והמשכנו לתקופת הברוק ומחוללה – קאראואג'יו. ראינו את "מותה של מריה" המוקפת בשליחים ובמריה מגדלנה, ציורים של גוידו רני – מתחרהו של קאראואג'יו ופנינו אל האולמות של המאה ה – 19. שם ראינו את יצירותיו של דויד – "שבועת ההוראצים", "הבאת גופתו בנו של ברוטוס", "חטיפת הסבינות" ולמדנו על המסרים שבה וכמובן את הציור הענק – "הכתרתה של ג'וזפין על ידי נפוליון". המשכנו אל "האודליסק הגדולה" של אנגרה ומשם לאולם של הציירים מהזרם הרומנטי – דלקרוא ו"מות סרדנופל" ו"החרות מובילה את העם" ואת ציורו הענק והמרטיט של ג'ריקו – "רפסודת המדוזה". בדרכנו החוצה הספקנו לראות את שני פסלי "העבדים" של מיכאלאנג'לו ואת "פסיכה ואמור" של אנטוניו קאנובה. עשינו הפסקה קצרה בתוך המוזיאון ויצאנו להפסקת צהריים ברחוב ריבולי המפורסם.
בשעות אחר הצהריים עשינו הכרות יסודית עם השדרה המפורסמת ביותר בעולם – שדרות האליזה. ראינו ושמענו את סיפורם האדריכלי המופלא של ה"ארמון הגדול" ו"הארמון הקטן" וביניהם השקפנו אל הגשר המקושט ביותר של פריז – הגשר על שם אלכסנדר השלישי ומשם ראינו את המבנים העצומים של"הוטל דה אינבליד" וכנסיית הכיפה המוזהבת. המשכנו בשדרה האלגנטית ועמדנו על כמה מהאטרקציות שלה עד להפסקת הקפה במקום. לאחריה, צעדנו אל מסעדת "האנטרקוט" המפורסמת , עמדנו בתור (!) אך המאמץ היה שווה כל רגע. לא היה אחד בינינו שלא ליקק את שפתיו מהסלט, מהסטייק שהוגש בפעמיים, מהמנה האחרונה ומהיין המקומי הנפלא. סקרנו בהתפעלות את אופן הניהול היעיל במקום ואת התור המתמיד לכניסה. אכן, מבחינה גסטרונומית, היה זה שיאו של הטיול. בדרכנו חזרה טיילנו בגדה השנייה של שדרות האליזה, התפעלנו מהמבנים ואף נכנסנו לראות, באחת מהגלריות את יצירותיו של אמן צרפתי עכשווי – Catalano וחזרנו למלון, מי ברגל ומי במוניות , לאחר עוד יום ארוך אך מרהיב ומחכים.
יום 4, חמישי, 19.8.10
זה היום של מונה. יצאנו לטיול, ביום שטוף שמש , אל ג'יברני, המרוחקת כשעה נסיעה מפריז. הגענו אל ביתו וגנו של קלוד מונה, מקום בו בילה את ארבעים שנותיו האחרונות. סיירנו בבית הגדול שלו, בגנים הנפלאים בהם עובדים כל יום כתריסר גננים וגולת הכותרת הייתה "הגשר היפני" מעל למים בהם ראינו את כול פרחי המים אותם כה אהב לצייר – נופרים, חבצלות מים, ליליות ועוד צמחים ופרחים נפלאים. קשה היה לעזוב את המקום, ואין ספק שהסיור בג'יברני היה אחד משיאי הטיול שלנו. לאחר הפסקת קפה, ואחר כך הפסקת צהרים במתחם כפרי ענק חזרנו לפריז באוטובוס בו עשינו לנו הכרות אישית של אנשי הקבוצה, ושמנו פעמינו למוזיאון פול מרמוטן הנמצא ברובע ה – 16 , רובע מקסים וייחודי. בדרך כלל משמש המוזיאון כמשכן לציוריו של מונה ויש בו את המספר הגדול ביותר של יצירותיו. הפעם, נפל בחלקנו לראות תערוכה מיוחדת במינה – "מונה והציור המופשט" . כול קומת המרתף הייתה מלאה ביצירותיו אך לידן הוצבו יצירות מופשטות אשר נראה כאילו מונה היה ההשראה ליוצרים שלהן. היה זה אכן מחזה מרתק ומחכים ביותר. לאחר ההנאה במוזיאון נסענו ונכנסנו אל כנסיית המדלן, הניאו-קלאסית שנראית ממש כמו מקדש יווני-רומי. התפעלנו ומשם חזרנו למלון או לטיול באזור ובערב אכלנו ארוחת ערב במסעדה שבה אכלנו ביום הראשון. אווירה נעימה, אוכל טוב ולמלון למנוחת הלילה.
יום 5, ששי, 20.8.10
צעדנו, דרך כנסיית המדלן, אל כיכר קונקורד כדי להיכנס למוזיאון האורנג'רי. לאחר יום אתמול – בו ביקרנו בג'יברני ובמוזיאון מרמוטן – היה הביקור סגירת נושא מונה לטיולנו זה. ראינו, בשני האולמות המוארים באור טבעי, את ציורי הענק של מונה של חבצלות המים ופרחים אחרים בג'יברני. החלק השני היה לא פחות מרתק – האוסף הנפלא בקומת המרתף שמכיל יצירות מופת החל מהציירים האימפרסיוניסטים וכלה בציירי המאה ה – 20 כמו פיקאסו, מודליאני, דיריין, "המוכס", סוטין ורבים אחרים. התמוגגנו. משם צעדנו לאורך הגדה הימנית של הנהר אל האי ועלינו עליו דרך "פונט-נף" – הגשר שבנה אנרי הרביעי והוא היום הגשר העתיק של פריז, למרות שמו שהשתמר. באי ראינו את הפנינה של הכנסיות הגותיות – הלא היא סנט שאפל. הכנסייה בעלת שתי הקומות נבנתה בשלוש שנים, במאה ה – 13 , על ידי מלך צרפת לואי ה – 9 הנקרא סנט לואי. משם הלכנו אל הארמון של המלכים, שהפך מעונם של משרתי הארמון כשזה עבר ללובר ולוורסאי ושימש , בזמן המהפכה כבית כלא בו בילתה מארי אנטואנט את ימיה האחרונים לפני הוצאת להורג. לאחר הפסקה לצהריים ראינו את גולת הכותרת – כנסיית הנוטרדאם המשמשת כקתדראלה של העיר. סקרנו את המבנה והפיסול מבחוץ ואחר כך נכנסנו פנימה וטיילנו בה תוך כדי שמיעת הסברים על יצירות האמנות שבה ועל האופן הייחודי של בנייה בסגנון הגותי. יצאנו וסובבנו את המבנה המרשים כדי לראות את ה"תומכות הדואות" ואת הגן הקסום מסביב. כאן התפזרנו וכל אחד מהמטיילים בילה ואכל את ארוחת הערב באופן אישי, בכל מסעדה בה בחר.
יום 6, שבת, 21.8.10
ביקור נוסף בלובר. נכנסנו ללא תור, והיעד שלנו להיום היה אגף רישלייה. התחלנו בחצר המקורה הנקראת החצר של פוג'ה – על שמו של הפסל הצרפתי, בן המאה ה – 17 שאת יצירותיו ראינו שם. יצירתו על מילון מקרוטון הנטרף על ידי אריה השאירה רושם עז. עלינו לקומה השלישית והקדשנו את כל הביקור לציור ההולנדי והפלמי. התחלנו באולם הגדול בו מוצגים הציורים הענקיים של רובנס והמתארים את חייה של מריה דה מדיצ'י. שמענו הסבר ממצה על כל תמונה ותמונה ואז נוכחנו לדעת שכדי להבין את הסיפור צריך לדעת מיתולוגיה , אלגוריות והיסטוריה . משם המשכנו וראינו את שתי יצירותיו הקטנות של וורמיר, ציורים של רמברנדט – בת שבע ועוד, ציורי ז'אנר הולנדים והשיא היה – יצירתו של יאן ואן אייק – המדונה והקנצלר רולן. בכך תם סיורנו במוזיאון, יצאנו ועברנו לגדה השמאלית על "גשר האמנויות" המקסים כדי להיכנס למוזיאון הקטן של הצייר הרומנטי דלקרואה שהיה ביתו בשנותיו האחרונות. את הפסקת הצהרים עשינו על שדרת סן ג'רמיין והמשך התכנית היה בביקורנו במוזיאון הנפלא – קלוני – המהווה את המוזיאון הלאומי לימי הביניים. היה זה מוזיאון מפתיע ומרגש ביצירותיו הנפלאות – ציורי ויטראז'ים, גילופי שנהב ועץ, קרמיקה, תכשיטים, כותרות של עמודים, ראשי המלכים מהנוטראדאם ועוד. גולת הכותרת הייתה כמובן החדר בו ראינו, ושמענו הסברים, על ששת שטיחי הקיר המפורסמים ביותר – הגבירה וחד הקרן. כולנו התפעלנו מיופיים והבטחנו לעצמנו , לקרוא את הספר של טרייסי שבליה – הנערה וחד הקרן. אחרי הפסקה בשדרת סן מישל אכלנו את ארוחת הערב האחרונה לטיולנו זה במסעדה איטלקית עתיקה, הפועלת כמאה וחמישים שנה. בארוחה סיכם אפי את הטיול והודה למשתתפים. אבי ברך והעניק שי למדריך ורבקהלה הקריאה שורות מרגשות פרי עטה. באווירה חמה נפרדנו, חלק המשיכו לטייל באזור, חזרנו למלון וכך תם לו יום גדוש נוסף של חוויות .
יום 7, ראשון, 22.8.10
יומנו האחרון בפריז לטיול זה החל במוזיאון רודן. סיירנו בגנים כדי לראות את "שערי השאול", "האדם החושב",מ "אזרחי קאלה" ועוד. בבנין המוזיאון ראינו עשרות יצירות של האמן הפורה. על חלקם שמענו הסברים ומהיצירות האחרות רק התרשמנו. ראינו גם יצירותיה של הפסלת הטראגית קאמי קלודל. באוסף הציורים של רודן ראינו את ואן גוך עם "האב טנגי", יצירות של רנואר, מונה ועוד. לאחר הפסקה בקפה של המוזיאון חצינו את הרחוב ל"כנסיית הכיפה" ובה השתאינו לנוכח קברו של נפוליון ואנשי צבא בכירים נוספים. יצאנו אל תחנתנו האחרונה המוזיאון לאמנות מודרנית שבמרכז פומפידו. בקומה החמישית ראינו את מיטב אמני המאה העשרים והתרשמנו, תוך קבלת הסברים. משם ירדנו אל הקומה הרביעית – הקומה של האמנות העכשווית ומשום מה… למדריך נעלמו המלים וההסברים… כנראה שאמנות עכשווית זקוקה להסברים אחרים. בילינו כמה שעות באזור, ראינו אמנים ברחבה שממול למרכז והתכנסנו לנסיעה לשדה התעופה. הגענו מוקדם, כרגיל, והיינו הראשונים בתור הארוך ומטוס אל על הטיס אותנו בשלום לארץ. כך תם לו עוד טיול אמנות מהנה ומעשיר.
תודה לכל משתתפי הטיול שהיוו קבוצה נפלאה אשר תענוג היה להיות חלק ממנה.
בכבוד רב
ד"ר אפי זיו
